הרוגי מלחמת הרבנות

לפני מספר ימים התקשרתי, בעניין הלכתי מסויים, לאחד הרבנים המועמדים כעת לרבנות הראשית. לא אחד מ"ממפורסמים", לא אחד מאלה שמדוברים ביום יום, לא מהמושמצים במיוחד ולא מהמקובלים במיוחד. יחסית. רב ידוע שמנסה להיבחר לרבנות הראשית, יש מי שמאמין בו, יש מי שלא, יש כמה עיתונאים שחפרו ומצאו (קצת) לכלוך, ויש במקביל שטוענים שזה שקר. באמת לא מהקמפיינים שהופכים את המירוץ הנוכחי לרבנות לכל כך טעון ודוחה.

אחרי שסיימנו לדבר על הנושא ההלכתי, שאלתי אותו, קצת בצחוק כי חשבתי שזה "בקטנה" אצלו, איך הולך עם המירוץ ומה שמסביב... ומאוד הופתעתי... הוא ענה לי במרירות

רבה, בכאב גדול על התהליך שעובר עליו, על הלכלוך המועט שנמצא, על הצער שנגרם, על המשפחה ועל הכאב. כן הכאב. אפילו הופתעתי למדי (באשמת האטימות שלי, כמובן) לשמוע יאוש עמוק בקולו ממה שעובר עליו.

אני סבור שהרבה מידי פעמים אנחנו חושבים על "אלו שלמעלה", אלו שמנסים להיבחר, או רצים להיבחר או אפילו סתם מחזיקים בתפקיד חשוב, כעל חומות סלע, כאנשים נטולי תחושה וכאב, כמי שחייבים לעמוד לשיפוט הבלתי פוסק שלנו מבלי למצמץ ומבלי להתלונן. הם נראים מבחוץ כל כך תקשורתיים, חזקים ובלתי מנוצחים. והסיפורים והלכלוך שהעיתונאים מוצאים הופכים אותם לשחורים כל כך שזה כיף לא נורמלי לחבוט בהם מבלי לחשוב, מבלי לזכור את הנפש, את הצער, המשפחה והילדים. ובואו נודה על האמת, מלבד כמה בודדים שממש חטאו, רוב הבעיות שמוצאים הן בדעות, במעשים שנועדו לעשות טוב לאחרים, אולי בטעות, מעשים שנבעו ממחוייבות לקבוצה ולדרך. והנה בא אדם, נורמלי לחלוטין, עם יכולת הכלה מוגבלת של צרות וכאב ראש והשפלות ורוצה להיות, נניח, רב ראשי. או גם מנהל מפעל, או ראש וועדה בכנסת... ומיד אנחנו שוטפים אותו ברוע... מגלים את כל חולשותיו, צוחקים על בחירותיו ופשוט... משפילים אותו. עיתונאים שהחלב עוד על שפתותיהם ו"שלא ממש" התגברו על החולשות שבהם פנימה רצים כמוכי אמוק כדי לגלות ולחפור ולהוציא עוד זוהמה החוצה וכולנו מצקצקים בלשון ומזדעזעים ומוחים. כאילו שאם היו בודקים אותנו לא היו מגלים שפע של חולשות, קשיים, מעשים לא נכונים והחלטות לא נבונות. אני חייב להודות שהתביישתי בהפתעה שלי מנימת הייאוש בקולו של הרב שאיתו דיברתי. בדמיוני ראיתי אותו כמין צוק איתן, כמי שכל הבדיחות, המילים העקיצות והרוע פשוט לא מגיעים אליו. ופתאום ראיתי את האדם שמאחרי הכל. בן אדם שאני מניח שאם היינו יושבים במשך כמה שעות הייתי מוצא הרבה מאוד הבדלים ביני לבינו, הייתי מוצא המון דברים שהוא עשה לא נכון ושהוא בטח יעשה לא נכון (לדעתי הקובעת, כמובן), אילו היה נבחר לרב ראשי. אבל בן אדם, צרוב, שחוק, אפילו מפוחד מעט ממה שמצליחה התקשורת החולנית לעשות לכל מי שמעז לנסות וטועה. ראיתי לאן חיפוש הפגמים המוטרף מוביל אותנו ואיך זה מרתיע גם חזקים.

אז כמובן, זו לא סיבה לוותר על עקרונות, על דרך ועל אמונות. זו לא סיבה לנסות לדחוף כמה שיותר את מי שאתה מאמין בו.. אבל אין שום סיבה לוותר על החמלה הפשוטה, על הרחמים ועל אנושיות.